עמותת הקרן להנצחת החייל שלמה אלפסי ז"ל ואח' נ' עמותת אור לציון רחובות ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.8.2012 בתיק פר"ק 37260-09-11 (כב' השופט א' מקובר; להלן: ההחלטה השניה), לפיה החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 13.6.2012 (כב' סגן-הנשיאה א' שילה; להלן: ההחלטה הראשונה) תעמוד בעינה.

רקע והליכים קודמים

1.        בשנת 1984 הקצתה המשיבה 2, עיריית רחובות (להלן: העירייה), חלקת מקרקעין לטובת המבקשים, העמותה להנצחת החייל שלמה אלפסי ז"ל ואביו של שלמה ז"ל, מר שמעון אלפסי יבדל"א (להלן: העמותה). על-פי התכנית, על המקרקעין אמור היה לקום מבנה בן שתי קומות, כאשר קומת הקרקע אמורה היתה להיבנות על-ידי העירייה ולשמש כגן ילדים, ואילו בקומתו השנייה אמורה היתה העמותה להקים בית כנסת. תחילה הוקם בית הכנסת על-ידי העמותה, על קומת עמודים, כשבניית קומת הקרקע עבור גני הילדים עדיין לא הושלמה. לימים ביקשה העמותה רשות מן העירייה לעשות שימוש בקומת הקרקע, לצורך קיום פעילות תרבותית-ציבורית, וקיבלה את רשות העירייה לעשות כן. בהמשך לכך, ביום 9.6.1999 נכרת בין העירייה והעמותה הסכם (להלן: ההסכם), אשר שניים מתנאיו רלבנטיים לבקשה שלפניי, והם: (א) העירייה מעניקה לעמותה את רשות השימוש בקומת הקרקע כשהיא זכאית לדרוש את השבת החזקה בה בכל עת, בכפוף לפיצוי העמותה על השקעותיה במבנה (סעיפים 9 ו-10 להסכם); (ב) העמותה אינה רשאית להתיר את השימוש במבנה לצד שלישי, בתמורה או שלא בתמורה (סעיף 14 להסכם).

2.        העמותה העבירה את זכות השימוש והחזקה בקומת הקרקע לידי עמותות שונות אשר הפעילו במקום גני ילדים. לדבריה, הדבר נעשה על דעת העירייה. כיום מחזיקה בקומת הקרקע עמותת "אור לציון" (להלן: אור לציון), המפעילה במקום גני ילדים. בגין מחלוקות שנתגלעו בין השתיים, תבעה העמותה את אור לציון בדרישה כי זו תפנה את המקרקעין. בפסק דינו מיום 25.1.2012 בתיק תא"ק 16288-07-09, קבע בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ז' ימיני; להלן: פסק הדין בשלום), כי על אור לציון לפנות את המקרקעין לאלתר. יודגש, כי העירייה לא היתה צד להליך זה.

3.        זמן מה לאחר מתן פסק הדין בשלום, נכנסה עמותת אור לציון להליכי פירוק, ונתמנה לה מנהל מיוחד, הוא המשיב 1 (להלן: המנהל המיוחד). ביום 29.5.2012 הודיעה העירייה לעמותה, כי היא מבקשת לקבל לידיה בחזרה את החזקה בקומת הקרקע. על רקע ההתפתחויות דנן הגישו העמותה ואור לציון בקשות שונות לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט שעל הפירוק, שעניינן הסדרת היחסים ביניהן. כעולה מפרוטוקול הדיון שבסיומו ניתנה ההחלטה הראשונה (פרוטוקול מיום 13.6.2012, בעמ' 11-13), לאחר שניתן פסק הדין בשלום, הסכימו העמותה ואור לציון, כי אור לציון תמשיך להפעיל בקומת הקרקע גני ילדים, וזאת בתמורה לדמי שכירות חודשיים. בהתאם, הבקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי היו כדלקמן: דרישת העמותה לפינויה של אור לציון, או לקבלת דמי שכירות חודשיים ממנה;  דרישת העירייה, כי קומת הקרקע תושב לחזקתה, וכי עד אשר הדבר יבוצע יועברו אליה דמי השכירות; בקשת אור לציון, כי צו מניעה זמני האוסר על פינויה ועל הפרעה לפעילותה ימשיך לעמוד בעינו. 

4.        בהחלטה הראשונה, החליט בית המשפט המחוזי כי חרף פסק הדין בשלום, נוכח הליכי הפירוק של אור לציון וכיוון שאין להפסיק בעיצומה של שנת הלימודים את פעילות גני הילדים, תמשיך אור לציון להחזיק בקומת הקרקע, עד אשר העמותה והעירייה יגיעו לסיכום ביניהן באשר לפיצוי העמותה על השקעותיה. בית המשפט ציין, כי על-פי דיווחי העירייה הליך השמאות לקביעת גובה הפיצוי האמור צפוי היה להיות מושלם תוך כחצי שנה ממועד מתן ההחלטה. עוד נקבע, כי על אור לציון לשלם דמי שכירות תמורת קומת הקרקע, וצוין כי המחלוקת למעשה נסובה אודות זהות הנהנה מדמי השכירות - העירייה או העמותה. בית המשפט קבע, כי נוכח ההסכם, האוסר על העמותה להשכיר את הנכס או להעביר את השימוש בו, אין היא יכולה להיות הנהנית מדמי השכירות. על כן נקבע, כי על אור לציון להעביר לעירייה את דמי השכירות החודשיים בסך 10,000 ש"ח. הוסף, כי הללו ישמשו את העירייה לפיצוי העמותה בגין השקעותיה במבנה. אף אחד מן הצדדים לא השיג על החלטה זו.

5.        ההחלטה השנייה ניתנה לאחר שהעמותה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על פינוי אור לציון נוכח פסק הדין בשלום. בבקשה נטען, כי לאור לציון אין כל זכות שימוש במקרקעין, ועל כן אין לאפשר לה להמשיך ולהחזיק בהם. הודגש, כי המשך החזקתה בהם פוגע בזכות העמותה לעשות בהם שימוש. בד בבד הגישה אור לציון בקשה נגד העמותה על פי פקודת בזיון בית המשפט, בטענה כי העמותה מפריעה לפעילותה בדרכים שונות. בהחלטה השנייה החליט בית המשפט, כי כל עוד לא שונתה ההחלטה הראשונה, הרי שהחזקה בקומת הקרקע תיוותר בידי אור לציון עד שיוחזרו הזכויות בקומת הקרקע לידי העירייה. מכאן הבקשה שבפני.  

הבקשה

6.        טענתה העיקרית של העמותה בבקשה דנא היא, כי טעה בית המשפט בהחלטה השנייה משלא קבע שנוכח פסק הדין בשלום על אור לציון לפנות את קומת הקרקע לאלתר, וכי על קומת הקרקע להיוותר בידי העמותה עד להעברתה לידי העירייה. לחלופין נטען, כי יש להעביר לידי העמותה את דמי השכירות החודשיים המשתלמים לעירייה על-ידי אור לציון, כיוון שהיא בעלת הזכות במקרקעין עד להשבתם לעירייה.

7.        עיקר תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור היא, כי משלא השיגה העמותה על ההחלטה הראשונה במועדים הקבועים לכך, הרי שאין להשיג עליה כעת, בעקיפין, בדרך של תקיפת ההחלטה השנייה; עוד נטען, כי לגופה הבקשה משוללת הגיון שכן נוכח דרישת העירייה לקבל לחזקתה את קומת הקרקע, הרי שממילא הדבר יתרחש בקרוב ואין כל טעם בהעברת המבנה לעמותה רק כדי שזו תעבירו לידי העירייה בתכוף לאחר מכן. לבסוף נטען, כי נוכח הוראות ההסכם, הרי שאין לעמותה כל טענה המצדיקה העברת דמי השכירות ישירות לידיה. 

דיון והכרעה

8.        לאחר העיון, החלטתי כי דין הבקשה להידחות. מן העיון בבקשה ובתשובות לה עולה, כי על אף שזו הוגשה נגד ההחלטה השנייה, הנה שבמהותה היא תוקפת את אשר הוחלט כבר במסגרת ההחלטה הראשונה. ההחלטה הראשונה, נזכיר, קבעה כי חרף הקבוע בפסק הדין בשלום, הרי שאור לציון תמשיך להחזיק בקומת הקרקע עד להעברתה לידי העירייה. כעת מבקשת העמותה להביא לידי ביצוע את פסק הדין בשלום, ואולם ככל שזו מטרתה - כפי שהיא עצמה מצהירה - הרי שהיה עליה להשיג על ההחלטה הראשונה, אשר היא זו שקבעה בפועל כי פסק הדין בשלום לא יבוצע (נוכח כניסת אור לציון להליכי פירוק ובהתחשב ביתר הנסיבות שנוצרו מאז שניתן פסק הדין בשלום). דומה, כי משלא השיגה העמותה על ההחלטה הראשונה, היא מבקשת למצוא לה נתיב אחר להשיג עליה. לעמותה היה יומה בבית המשפט המחוזי (במסגרת הליכי הפירוק) בכל הנוגע לטענותיה בדבר יישום פסק הדין בשלום, ואף עמדה בפניה האפשרות להשיג על החלטת בית המשפט בעניין. משלא עשתה כן, שוב אין לאפשר חלופות עוקפות, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה השנייה, כי "תרופתם של המשיבים [העמותה בבקשה דנא, צ.ז.] ... בהגשת בקשה לשינוי ההחלטה מיום 13.6.12 [היא ההחלטה הראשונה]", או בהחזרת קומת הקרקע לידי עיריית רחובות עוד בטרם הושלמו הליכי השמאות והפיצויים, וקבלתם בהמשך הדרך. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

9.        ואולם מעבר לכך יוסף, כי כפי שעולה מהאמור בהחלטה הראשונה ומהאמור בסעיפים 24 ו-36 לתשובת העירייה לבקשה דנא, הרי שהליכי השמאות צפויים להיות מושלמים בקרוב מאוד. נוכח זאת, ניתן להניח כי ממילא במועד קרוב ביותר תימסר קומת הקרקע לידי העירייה - עניין שאין העמותה חולקת עליו, ואין זה ברור מדוע "בוער" לעמותה לתפוס בקומת הקרקע חזקה לתקופה קצרה ביותר זו. נזכיר, כי מצב הדברים הנוכחי שונה באופן מהותי מזה שהיה בעת מתן פסק הדין בשלום, שכן באותה העת היו הצדדים להליך העמותה ואור לציון בלבד ולא נתבעה השבת הזכויות בקומת הקרקע לידי העירייה, כך שלשאלה מי מבין השתיים תחזיק בקומת הקרקע היתה אז חשיבות פרקטית רבה. כעת, משתבעה העירייה להשיב לחזקתה את קומת הקרקע, השתנו פני הדברים, שהרי ממילא צפוי שההחזקה בה תועבר אליה בקרוב.

10.      לבסוף יצוין, כי אם העמותה סבורה שדמי השכירות החודשיים המשתלמים בעד קומת הקרקע מגיעים לה, בידה לנקוט בעניין זה בהליך נפרד נגד העירייה. עוד יצוין, למען סבר דעת העמותה, כי במסגרת סעיף 9(ג) להסכם התחייבה העירייה, כי לאחר שתקבל את הקרקע לידיה "תקים העירייה בקומת הקרקע גן ילדים ממלכתי דתי בלבד, בהתאם לאופי המקום, שיקרא ע"ש שלמה אלפסי ז"ל" וחזקה על העירייה שאכן כך תעשה. 

           הבקשה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י"ט בטבת התשע"ג (‏1.1.2013).